למה כדאי לך ללמוד לשחק עם הבעיות שלך?

מאת: נילי דור האלה, מומחית לתרפייה ואימון צחוק
מי לא לוקחת את הבעיות שלה ברצינות? שתקום!
הנטייה של מרביתנו, כשאנחנו נתקלות בבעיה מסוימת, היא לקחת אותה מאד ברצינות.

האמת, אנחנו פשוט בנויות ככה.

ברגע שהמוח שלנו מזהה "בעיה", שמתפרשת על ידו כ"סכנה" בפוטנציה. הוא פשוט מכניס את כל המערכת להיכון.

אנחנו נדרכות ונכנסות למוד של "הישרדות".

אני אישית עוד לא פגשתי מישהי שנמצאת בהישרדות, שחיוך נסוך על פניה והיא מבסוטה עד השמיים...
מה קורה לך כשאת רצינית?
הרצינות ממקדת אותנו בבעיה עצמה ולא במציאת פתרון.

הפתרון מצוי בחלק היצירתי של המוח והחלק הזה אוהב לשחק! (הוא אמנם בתוך קופסא, הגולגולת, אבל הוא החלק ש"חושב" מחוץ לקופסא !)

כמו כן, הרצינות מכניסה את כל הגוף שלנו למתח, כיאה למצב הישרדותי המכין אותנו למאבק או בריחה.

אך באותה העת, מקטין ומכווץ את המרחב הפנימי שיכול לראות אינסוף אפשרויות לפתרון הבעיה.

יש בעיות ויש בעיות...אך המוח שלנו לא תמיד מאבחן בין השתיים.

הוא מגיב לכל בעיה כאילו ממוטה שועטת לעברו במאתיים קמ"ש.
אז מה הבעיה?!
כשאת בסטרס את ממוקדת הישרדות.

כל מה שאת רוצה זה למנוע ולהימנע. להיאבק או לברוח.

את לא באמת פנויה למציאת פתרון.

אבל, ראשית בואי נעשה הבחנה פשוטה בין בעיה לבין ב-ע-י-ה.

כי חלק מהבעיה מתחילה כמובן מאיך שאנחנו מפרשות את הבעיה.

תקר בגלגל, זו בסך הכל אי-נוחות זמנית.

גם אם זה קורה בדרך לחתונה של הבת הבכורה של החברה הכי טובה שלך.

זו עדיין אי נוחות.

פנצ'ר לא צפוי בתוכניות.

בטוחה שזה מבאס לאללה.

אבל זה כל מה שזה.

לעומת זאת, לעמוד בתחנת האוטובוס ולזהות מישהו שרץ לעברך עם סכין שלופה ביד עם מבט של רצח בעיניים מתוך כוונה לפגוע בך.

זו באמת בעיה.

במעבר חד מהפנצ'ר המבאס או הסיטוציה המאיימת על החיים.

הרשי לי לומר, שאני מאמינה שכל דבר שכסף יכול לפתור, אינו מהווה בעיה אמיתית.

כאן, בדרך כלל הבעיה היא פנימית ולא חיצונית.

פשוט יש כאלה המכורות לבעיות שלהן.

הן לא יכולות לחיות בלעדיהן.

בין אם הן מודעות לכך או לא, כך שהדבר האחרון שהן יעשו זה "לרכוש" פתרון.

ואז יש להן רשימה של "תירוצים" למה הן לא יכולות לפתור את הבעיה.

(אבל זו כבר בעיה מסוג אחר ונושא לעוד מאמר)
אם יש פתרון אז למה לבזבז אנרגיה על דאגה?!
לעיתים בין היווצרות הבעיה ועד להתהוות הפתרון במציאות יכול לעבור זמן...אך אם הביעה פתירה באמת שחבל לבזבז את האנרגיה בדאגה.

או כמו שבודהה אמר, אם יש בעיה ואין לה פתרון, בשביל מה לדאוג? ואם יש בעיה ויש לה פתרון אז בשביל מה לדאוג?!

ולראייה שני סיפורים אמיתיים לגמרי על היכולת לשחק עם הבעיה בזמן אמת:

מיכל, לקוחה שלי התאמנה איתי על היכולת לשחק עם כל מה שהחיים מזמנים במשך שלושה חודשים במסגרת קבוצה בהנחייתי, אחת לתקופה היא מספרת כיצד היא עדיין נעזרת בכלים שרכשה, שלוש שנים אחרי היא עוד משתפת ומספרת…:

"הי נילי, כיף לקבל את המיילים האלה ממך, לקבל תזכורת לכך שאפשר להסתכל על הדברים באופן אחר.

מה שרציתי לספר הוא שבשבת שעברה הייתה לי יומולדת. יצאתי עם ההורים למסעדה, כשחזרתי גיליתי שהחתולה המחוננת שלי סגרה אותי בחוץ (לא נכנס עכשיו לאיך היא עשתה את זה..)

בכל מקרה – יכולתי להתבאס על שאני צריכה להזמין פורץ ולחכות ולחכות, או – לצחוק ולהסתכל על כל העניין בהומור ובכיף. בחרתי באפשרות השנייה..

צחקתי על הסיטואציה.

בסוף, כשהמנעולן פתח את הדלת ורגע אחרי שהלך, אמרתי לעצמי שהתשלום ששילמתי לו הוא מתנה ממני לרגל יומולדתי …מה שכן, על דוחות חניה קצת יותר קשה לצחוק, כך שיש עוד על מה להתאמן."

אפרופו דוחות חנייה, אמנם הרבה פעמים אנחנו מפנים את הכעס על השוטר או הפקח שנתן את הקנס, אבל תכל'ס מי חנה באדום לבן? (אפילו אם רק לשניה אחת) או מי שכח להטעין את הפנגו?

בקיצור, כשאנחנו מתחילות לקחת אחריות על הבחירות והפעולות (כמו חנייה במקום מוסדר ואם נדרש גם בתשלום) נחסוך הרבה כעסים, כאבי ראש וכסף!

(מאז שאני קיבלתי החלטה כזו...נגמר אצלי עידן דוחות חנייה).

הסיפור השני, לא פחות מרגש בעוצמתו ובתעצומות הנפש של הדמויות המרכזיות ב"משחק החיים":

סיגלית, חברה וקולגה חסכה יחד עם בעלה מאות אלפי שקלים לבניה של בית החלומות שלהם.

הם החלו בתהליך והשלד של הבית כבר היה מוכן.

בוקר אחד הקבלן נעלם ויחד איתו כל הכסף ששילמו לו מראש.

סיגלית ובן זוגה הגיעו לשטח הבניה ונכנסו אל תוך מה שהיה אמור להיות יום אחד ביתם.

סיגלית נעמדה ופשוט פרצה בצחוק.

בן הזוג שלה, התבונן בה, כאילו היא ירדה מהפסים פנה אליה ואמר: תגידי, השתגעת? מה את צוחקת עכשיו? הפסדנו את כל כספנו ואנחנו תקועים עם בית חצי גמור.

סיגלית החזירה לו מבט אוהב ואמרה לו: אתה רואה יום אחד זה יהיה הבית שלנו, וכאן יהיה הסלון. ובעוד עשרים שנה שניזכר באירוע הזה. נשב כן אל הספה ונתגלגל מצחוק. אז למה לחכות עשרים שנה?!

בן זוגה מופתע מתגובתה, פרץ בצחוק והצטרף אליה ל"חגיגה".

כיום הם חיים באושר ועושר בביתם עד עצם היום הזה.

אגב, בשני המקרים, מה שקרה ממש לא מצחיק.

אך בשני המקרים, היו מתח, סערת רגשות, תסכול, אכזבה, כעס, פחד...

והחדשות הטובות, גם מיכל וגם סיגלית זכרו זאת בזמן אמת, וגייסו את היכולת לשחק עם הכאב כדי לצחוק.

כי צחוק, ידוע כמנגנון פורקן רגשי שמשחרר מהמערכת פחד, כעס, ועודף מתח ומפחית כמעט מיידית (ממש תוך דקות ספורות) את המתח מצד אחד. ומחבר אותנו אל הצד היצירתי במוח מצד שני.

זוכרת זה שמכוון למצוא פתרון.

כמו שאמר צ'רלי צ'אפלין, "אם אתם יכולים לשחק עם הכאב שלכם אתם יכולים לצחוק".
או קיי, אז איך משחקים עם הבעיות הגדולות של החיים?
קודם כל לשנות את הגישה. ולראות בבעיה הזדמנות לגדילה.

כשאנחנו שומעות את המילה "בעיה" בדרך כלל היא נושאת מטען רגשי שלילי ומכווץ.

לעיתים זה גורם לנו להתייאש ולהרים ידיים, ולאבד את הדחף להתגבר עליה ולמצוא לה פתרון.

אולי, אנחנו מרגישות מוצפות רגשית עד כדי שיתוק, וחוסר יכולת לנקוט באיזה שהיא פעולה.

ו...אם את, כמוני, בין אלו שידועות כ"נמנעות מעימותים וקונפליקטים", אז לנו באופן מיוחד, יש קושי גדול להתמודד עם "בעיות".

כאחת שבאה מבית שלא הייתה שום הבחנה בין אי נוחות זמנית לבין בעיה אמיתית וכל פיפס קטן אף קיבל את ההתייחסות ואת הכינוי "קטסטרופה".

ושהחיים התנהלו כל הזמן ברמת מתח גבוהה.

הדבר הראשון היה ללמוד לשים את ה"בעיות" על רצף - מהקל אל הכבד.

שמתחיל מאי נוחות זמנית ומסתיים ב"קטסטרופה".

כמו שנהוג לומר, למדתי לקחת את "הדברים בפרופורציה הנכונה".

הדבר השני, היה ללמוד להכניס לחיים פרקי זמן ארוכים של רגיעה ללא "דרמות" מיותרות.

והדבר השלישי, היה שינוי הדיבור.

כן כוחה של מילה.

למדתי להפוך את המילה "קושי" או "בעיה" ל"אתגר".

ואני חובבת אתגרים.

אני אוהבת לעשות קפיצות באנג'י לנפש שלי.

יש באתגר משהו שמזמין פתרון.

שמעורר סקרנות למציאת דרך להתגבר על המשוכה שנקרתה בדרכנו.

יש אפילו משהו מהנה בתהליך של חשיבה יצירתית למציאת פתרון לאתגר.

ואין ספק שחוויית ההתגברות עליו בהצלחה היא עמוקה, משמעותית ומגדלת.

ואת יודעת מה.

זה משהו שטבעי לנו.

פשוט שכחנו.

ילדים רואים באתגר הזדמנות לחיפוש פתרון.

הם כל כולם שקועים בדרך ובהנאה מהדרך. גם אם היא לעיתים מתסכלת.

הראש שלהם מכוון פתרון ולא נמנע מהתהליך שמא הוא מועד לכישלון מראש. (עד שמקלקלים להם).

ילדים משחקים עם בעיות וקונפליקטים ופותרים אותם תוך כדי משחק.

ובזמן שהם משחקים, הם צוחקים, צועקים, בוכים, רועדים...וכך הם מפרקים את הרגשות הכואבים וממשיכים להיות בתנועה קדימה ולשחק.

ותאמיני לי רב הבעיות הן לא כל כך סבוכות כמו שאנחנו נוטות לסבך אותן.
לשחק עם בעיות רציניות עם גישה של ילדה תמימה וסקרנית
מכירה את זה שילדים אומרים בתמימות: נו, אז מה הבעיה?! אז כזה!

השתעשעי במחשבה שלמעשה מאד פשוט לפתור את האתגר שניצב בפניך!

כשאת ניצבת בפני אתגר באחד מתחומי החיים שלך:

קחי צעד אחד אחורה והתבונני באתגר מנקודת מבט של רב אומנית.

תיפתחי לרעיון שלרשותך עומדים מגוון עשיר של פתרונות אפשריים.

שחקי את המשחק של ה-כ-ל א-פ-ש-ר-י.

שאין גבולות.

תאמיני שהרעיונות שלך עומדים לשנות את פני ההיסטוריה של האנושות כולה!

(מי יודע אולי זה באמת יקרה…)

מומלץ לשחק במיוחד כשהגיע העת לקחת פסק זמן.

אחרי שהמוח החושב שלך חפר, קדח, הלך סחור סחור, ועבד שעות נוספות, תחת הרבה לחץ.

זה הרגע שאת פשוט כבר לא יעילה בעליל.

אז במקום להמשיך ב"פול גז בניוטרל",

עצרי את התהליך המתיש ולכי לשחק!

במקרה האידיאלי, במקום לחכות שהלחץ עליך כבר יהיה בלתי נסבל, מומלץ לתכנן מראש זמן למשחק ולשלב ביומן .

כן, מה שאת שומעת, פשוט לקבוע לך כל יום כמה דקות של השתובבות נפש.

זכרי משחק זה משהו שמחובר להנאה.

אם תכתבי ביומן "אני צריכה/חייבת/מוכרחה לשחק…"

יש סיכוי טוב שלא תשחקי, שבכלל לא יהיה לך חשק לשחק.

מצאי משחקים שעושים לך נעים, שגורמים לך להנאה ולצחוק וכדומה!
ככה אני משחקת עם הבעיות שלי:
הנה כמה דוגמאות שעובדות עבורי:

לשוחח עם האתגר דרך דיאלוג משעשע.
להלביש על כל יד כפפה או גרב או בובת אצבע ולנהל דיאלוג על האתגר, בין שני הצדדים בקולות משונים ומצחיקים. צד אחד שמביע בקול את כל החששות והספקות מהבעיה והצד השני שמציע כל מיני פתרונות יצירתיים עד הזויים - ללא שיפוט או ביקורת.

לכתוב שיר הלל לבעיה.
לכתוב מה הבעיה, מה הקושי, מה הפחדים שלך. לשיר את המילים בקול רם כמו זמרת אופרה, כמו זמרת רוק כבד, כמו זמרת קאנטרי וכדומה. להקליט את עצמך בוידיאו ולצפות בעצמך אחרי זה :)

לשתף את חית המחמד בבעיה.
לספר לחתול, לכלב או לתוכי על הבעיה בהתלהבות של ילדה. כאילו זה הדבר הכי נפלא שקרה לך. לנבוח או לילל או לצייץ מדי פעם תוך כדי השיתוף.

מה המטרה של המשחק עם הבעיה או הכאב?

לשחרר אותך מהכעס, הפחד או עודף המתח שנוצר סביב הבעיה, לייצר תנועה רגשית, ולעזור לך להתחבר לחלק היצירתי של המוח שיכול לייצר עבורך פתרונות אידיאליים או לפחות יתנו לך קריאת כיוון על הצעד הבא שלך בדרך לפתרון.
מזמינה אותך לשחק ולצחק ביחד איתי עם ה"בעיות" שלך
אם מדגדג לך ממש עכשיו בתחתית הבטן ואת רוצה ללמוד איך לשחק עם הכאבים והבעיות שלך כדי להשתחרר מתקיעות או מהמתח, הכעס והחששות הנלוות לבעיה, מוזמנת למפגש הקרוב של מתאמנים בצחוק - מרוויחים ברצינות .

כל הפרטים אודות הסדנה מתאמנים בצחוק מרוויחים ברצינות בקישור שכאן:

http://laughtertherapy.mypages.co.il/pages/25144
באהבה שלכן,